פסק-דין בתיק ת"א 29833-07

פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומים בתביעה על סך של 900,000 ש"ח שהגישו התובעים נגד הנתבעים. מהות התביעה כהגדרתה בכתב התביעה היא "כספית, אכיפת הסכם".

התובעת 1 (להלן: " התובעת") הינה חברה העוסקת בתחום המימון והאשראי החוץ בנקאי, לרבות עסקאות ניכיון שיקים. התובע 2 (להלן: " התובע") הינו אחד ממנהלי התובעת ומחזיק ב- 50% ממניותיה. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בענף הבניה וביזמות נדל"ן, והנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה וביזמות נדל"ן. הנתבע 3 היה בעל כל המניות המוקצות של הנתבעת 2 וניהל אותה בפועל, הנתבעת 4 הינה אשתו של הנתבע 3 והנתבע 5 ז"ל היה אביו של הנתבע 3. הנתבעים 6 ו- 7 הינם על פי האמור בכותרת כתב התביעה החליפים ו/או היורשים של הנתבע 5. יצוין כי נתבעים 6 ו- 7 אמנם צורפו לתביעה באמצעות הגשת כתב תביעה מתוקן ברשות בית המשפט, אולם בגוף כתב התביעה המתוקן שהוגש לא הועלו טענות כלשהן כנגד נתבעים אלה.

מכתב התביעה עולה כי ביום 19/6/05 הופיע במשרדי התובעים מר גדעון אפק וטען כי הינו הבעלים של חברת רום השרון קבלנות בנייה והשקעות בע"מ (להלן: " חברת רום השרון") המבצעת פרויקט בהוד השרון המצוי בשליטתו של הנתבע 3, וביקש לבצע עסקת ניכיון בגין שיקים המשוכים על הנתבעת 2. על פי כתב התביעה, התובעת יצרה קשר טלפוני עם הנתבע 3 וטענה בפניו שאינה מוכנה לבצע עסקת ניכיון מבלי לקבל את ערבותו האישית על השיקים, והנתבע 3 הסכים להתחייב בערבות אישית לעסקת הניכיון אשר אכן בוצעה. לטענת התובעים, החל מאותו מועד ואילך הגיע מר אפק לעיתים קרובות וביצע עסקאות ניכיון בגין שיקים של הנתבעת 2 אשר הגיעו לסכומים מצטברים של מיליוני שקלים, כאשר הנתבע 3 חתם בערבות אישית ובערבות אוואל על כל השיקים של הנתבעת 2, אשר נוכו החל משלהי 2005 ובמהלך שנת 2006. כמו כן עולה מכתב התביעה כי מאחר שעסקאות הניכיון הלכו והתרבו, פנתה התובעת לגופים נוספים שהיו עימה בקשרי עבודה, כגון חברת ק.נ. ביטוחים בע"מ, חברת רוטל קונספט בע"מ וחברת מ. נאור יזמות קידום ופיתוח עסקי בע"מ, כדי שיבצעו עסקאות ניכיון בשיקים נוספים של חברת רום השרון ואת השיקים המנוכים יעבירו לניכיון משנה אצל התובעת, כך שגופים אלה אשר יבצעו את הניכיון הראשוני יהיו אף הם ערבים כלפי התובעת לפירעון השיקים.

לטענת התובעים, בחודש יולי 2006 או בסמוך לכך חוללו שיקים שונים של הנתבעת 2 בהיעדר פירעון בהוראת א.כ.מ., וזמן מה לאחר מכן הוגבל חשבונה של הנתבעת 2. באותה עת, כך נטען, עמד חובם של הנתבעים 2 ו- 3 בגין כל עסקאות הניכיון שבוצעו מול התובעת ומול החברות האחרות על סך של 1,372,525 ש"ח - סכום אשר איננו כולל שיקים נוספים של הנתבעת 2 שנוכו אצל התובעת על ידי חברת ש.צ. פיננסים בע"מ (להלן: " חברת ש.צ.") שבבעלותו של מר שלום זיגדון. על פי כתב התביעה, בפגישה שהתקיימה עם התובע, אחיו דוד נאוי והנתבעים 3 ו- 5 לעניין פירעון החוב, התברר לתדהמתם של התובעים כי בניגוד למצגי השווא של  הנתבע 3 לכל אורך הדרך, לא היה כל קשר בין הפרויקט בהוד השרון לנתבעת 2 וחברת רום השרון הייתה בשליטתו של הנתבע 3 ולא בשליטתו של מר אפק. יחד עם זאת נטען שעל רקע התרשמותם של התובעים כי הנתבעים 3 ו- 5 נקלעו לקשיים, הסכימה התובעת כנגד הסכמתו של הנתבע 5 לערוב אישית לחוב, ובכפוף להסכמתן של החברות שביצעו את הניכיון הראשוני להשיב את השיקים, כי ישולם לתובעת סך של 900,000 ש"ח במקום 1,372,525 ש"ח, ובהתאם להסכמה זו משכה הנתבעת 1 שלושה שיקים ליום 28/2/07, על סך של 200,000 ש"ח, 100,000 ש"ח ו- 600,000 ש"ח - שיקים לפקודת הנתבעת 2 ובהסבתה אשר הנתבעים 3 ו- 5 ערבו אישית לפירעונם. עוד עולה מכתב התביעה שזמן מה לאחר מכן הודיע הנתבע 3 כי השיקים הנ"ל לא ייפרעו עקב חוסר בכספים אצל הנתבעת 1 וביקש אורכת זמן לפרוע אותם, ובעקבות זאת  משכה התובעת את השיקים מהבנק ולא הציגה אותם לפירעון.

בהמשך תואר כיצד הגיע הנתבע 3 להסדרים עם מר זיגדון ועם התובע שלפיהם הופקדו ונפרעו אצל התובעת שיקים נוספים שנמשכו על ידי חברת פרידש חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (להלן: " חברת פרידש") שהנתבעת 1 היא שותפה בה כדלקמן: (1) שיק על סך של 600,000 ש"ח ליום 29/3/07 אשר מתוכו לטענת התובעים סך של 240,000 ש"ח הועבר לתובעת וסך של 360,000 ש"ח הועבר לחברת ש.צ.; ו- (2) שיק על סך 500,000 ש"ח ליום 16/5/07 אשר לטענת התובעים מחצית ממנו קיבלה חברת ש.צ. ומחצית ממנו קיבלה התובעת. לגבי השיק בסך 500,000 ש"ח הנ"ל נטען כי סכום זה שהיה בקופתה של חברת פרידש נועד לתשלום מס עתידי, אך לאחר התייעצות עם רו"ח ג'קי בלנגה מטעם התובע וכן עם עו"ד ורו"ח מטעם חברת פרידש, הוסכם כי התובע יעמיד ערבות בנקאית על סך 500,000 ש"ח במימון משותף שלו ושל מר זיגדון כדי להבטיח את תשלום המס אם יחול, וכנגד העמדת הערבות תעביר פרידש סך של 500,000 ש"ח לתובעים ולמר זיגדון על חשבון חובותיהם. לטענת התובעים, לאחר מסירת השיק הראשון על סך 600,000 ש"ח הנ"ל הודיע התובע לנתבע 3 כי מאחר שלא עמד בהתחייבותו לשלם את הסך של 900,000 ש"ח והשיקים לא נפרעו, ייזקף התשלום על חשבון ההפרש שבין הסך של 900,000 ש"ח לסך של 1,372,525 ש"ח בצירוף ריבית. באותו מעמד, כך נטען, הבטיח הנתבע 3 לשלם לתובעת ולמר זיגדון את כל חובותיו בגין השיקים שבידיהם, והתובע מצידו הודיע לנתבע 3 כי אם בזמן הקרוב ייפרע החוב בהתאם להתחייבותו, אזי ישקול לתת הנחה חדשה. כמו כן נטען כי גם בעת מסירת השיק השני על סך 500,000 ש"ח הנ"ל הודיעה התובעת לנתבע 3 כי היא זוקפת את הסך של 250,000 ש"ח על חשבון ההפרש שבין הסך של 900,000 ש"ח לסך של 1,372,525 ש"ח בצירוף ריבית, בכפוף לכך שלא יהיו חיובי מס והערבות הבנקאית לא תיפרע.

בהמשך כתב התביעה תואר כיצד לאחר הודעתו של הנתבע 3 כי אין ביכולתו לפרוע את השיקים הקודמים על סך 900,000 ש"ח, נערכה ביום 26/3/07 פגישה בביתם של הנתבע 3 ואשתו הנתבעת 4 בפרדסיה (להלן: " הבית בפרדסיה"). לטענת התובעים, בפגישה זו הוסכם כי התובע ירכוש את הבית בפרדסיה הרשום על שם הנתבעת 4 בלבד תמורת סך של 440,000$, ומתוך התמורה תשלום ראשונה המשכנתא הרובצת על הבית לטובת בנק מזרחי טפחות שעמדה לטענת הנתבעים על סך של 650,000 ש"ח, ואילו יתרת התמורה תקוזז מחובותיהם של הנתבעים 1 ו- 2 כלפי התובעת. עוד נטען כי ימים ספורים לפני הגשת התביעה דנן הודיע הנתבע 3 לתובע כי הנתבעת 4 לא מעוניינת למכור את הבית כפי שסוכם וכי היחסים בין הצדדים מעורערים.

לאור כל האמור לעיל התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים 1, 2, 3 ו- 5 בתשלום סכום השיקים על סך 900,000 ש"ח הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף התבקש בית המשפט לאכוף על הנתבעים 3 ו- 4 את ההסכם למכירת הבית ולהורות על מכירתו לתובע באותם תנאים כאמור בהסכם, ולחילופין לחייב את הנתבעת 4 ביחד ולחוד עם הנתבע 3 בתשלום סכום התביעה, וזאת על רקע הסכמתה של הנתבעת 4 למכירת הבית ולקיזוז יתרת התמורה כנגד החוב לתובעת וכן מכוח הלכת השיתוף בחובות.

בכתב ההגנה המתוקן נטען בין היתר כי הנתבע 3 הסכים לערוב למספר מצומצם של עסקאות ניכיון שיקים שביצע מר אפק אצל התובעת, כשלמיטב ידיעתו וזיכרונו של הנתבע 3 כל אותן עסקאות ספציפיות שהיה ערב להן באופן אישי נפרעו, ואין כל עילת ערבות כלפיו. כן הוכחש כל חוב של הנתבע 3 באופן אישי כלפי התובעת בגין עסקאות ניכיון שיקים שנעשו אצל התובעת על ידי צד ג' כלשהו, ונטען כי פיזור השיקים על ידי התובעת בין חברות וגורמים שונים בשוק האפור והשחור נעשו ללא ידיעת הנתבעים וכמובן ללא הסכמתם.

לטענת הנתבעים, התובעים פנו לנתבע 3 ודרשו ממנו בתקיפות, תוך הפעלת לחצים כבדים, שיפרע להם שיקים שמשכה הנתבעת 2 לחברת רום השרון ולחברת מ. נאור יזמות קידום עסקי פיתוח בע"מ ולא נפרעו. עוד נטען כי התובעים לא הסתפקו בכך ופנו גם לאביו של הנתבע 3, הנתבע 5, שהיה אדם זקן, תשוש וחולה מאוד, והחלו להפעיל עליו לחצים כבדים לפירעון החוב, ומחשש שיבולע לו ולבני משפחתו הסכים הנתבע 5 למשוך את שלושת השיקים בסך כולל של 900,000 ש"ח, מבלי שהסכים לערוב באופן אישי לנתבעים, ותוך שהוא מבהיר כי השיקים ייפרעו אך ורק מאותם כספים שהנתבעת 1 אמורה לקבל מחברת פרידש.

באשר לטענה בדבר מכירת הבית בפרדסיה, נטען כי התובע הגיע אל הבית בשעות הלילה המאוחרות כשהוא מלווה במר שמואל רוטר ומר שלום זיגדון שהינם אנשים "בעלי מוניטין", ודרש בקולי קולות ובצעקות שנושא פירעון החוב ייושב באופן מיידי, באופן שהיה ברור לנתבעים כי ללא "הסדר חוב" הם מסכנים בסכנה קיומית את חייהם ואת חיי ילדיהם. לטענת הנתבעים 3 ו- 4, ביקור זה יצר מהומה בביתם בנוכחות ילדיהם הקטינים  אשר היו נתונים בפחד ושיתוק, והטיל אימה בייחוד על הנתבעת 4 אשר חששה לשלומה ולשלום ילדיה הקטינים, ולכן הסכימה לכל תנאי שהציב התובע. לפיכך נטען כי החתימה על המסמך שכונה "הסכם רכישת בית" (נספח ו' לכתב התביעה) ו"הסכמת" הנתבעים למכור את הבית הרשום על שם הנתבעת 4 בלבד נעשתה תחת סחיטה, איום, כפיה ועושק.  

הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעים מנועים מלהגיש תביעה כנגדם משלא השיבו להם את השיקים שכביכול אמורים היו להיות מוחלפים בשיקים של הנתבעת 1. כמו כן נטען כי הנתבעים שילמו לתובעים למצער סך של 1,100,000 ש"ח בשני השיקים על סך 600,000 ש"ח ועל סך 500,000 ש"ח שקיבלו מחברת פרידש, וכי יש לזקוף את סכומי השיקים הנ"ל על חשבון החוב של הנתבעים, ככל שקיים חוב, בגין השיקים שנמסרו לתובעת על סך 900,000 ש"ח. עוד טענו הנתבעים כי כל חלוקה ככל שהייתה בין התובעת לבין חברת ש.צ. לגבי השיקים על סך 600,000 ש"ח ו- 500,000 ש"ח הנ"ל נעשתה שלא בהסכמת הנתבעים ובחוסר תום לב, ומכל מקום התובעים אינם יכולים לתבוע חובות של מר זיגדון, של חברת ש.צ. או של כל גורם אחר שאינו צד לתיק.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה וכן הציג פירוט וצירף חשבוניות לגבי השיקים בסך 1,372,525 ש"ח שלדבריו הועברו לניכיון אצל התובעת ולא נפרעו. בתגובה לטענות הנתבעים חזר והצהיר התובע כי הנתבע 3 ערב לכל העסקאות, וכי הנתבע 5 חתם מרצונו על ערבות לשיקים ולא אמר שייפרעו מכספים שיתקבלו מחברת פרידש בלבד. כמו כן הצהיר התובע כי הנתבעים ידעו שיתבצע ניכיון שיקים על ידי חברת מ. נאור יזמות קידום ופיתוח עסקי בע"מ. התובע הכחיש בתצהירו את הטענות בדבר הפעלת לחצים ואיומים כלשהם, והצהיר כי מעולם לא הועלו כלפיו או כלפי מי מהתובעת טענות כי איימו על מאן דהוא. בהקשר זה נטען כי אילו היו הנתבעים מאוימים, חזקה שהיו פועלים תוך זמן סביר כדי לנסות ולבטל את ערבותם, ומשלא עשו כן, הם מושתקים מלעשות זאת כעת. כן הוצהר כי הנתבע 3 הוא זה שפנה אל מר זיגדון כדי לשלם, והכספים ששולמו התחלקו בין התובע לבין זיגדון בהסכמתו של הנתבע 3. לגבי הפגישה בבית בפרדסיה הוצהר כי מדובר בפגישה שהתקיימה בשעה 20:30 ולא בשעה 23:00, שתואמה מראש בין הנתבע 3 לבין מר גדעון אפק, ושהתנהלה בניחותא ללא צעקות, לחצים או איומים. עוד עולה מהתצהיר כי לאחר חתימת ההסכם למכירת הבית בפרדסיה, נענו הנתבעים 3 ו- 4 להזמנתו של התובע והגיעו לביתו בתל אביב, למיטב זכרונו בתחילת חודש אפריל, על מנת לשוחח ולנסות לפתור את הבעיות הכספיות שלהם מול נושים אחרים - פגישה שהתנהלה ברוח טובה בנוכחות אשתו של התובע. עוד הצהיר התובע כי אף לאחר מכן הגיע הנתבע 3 מספר פעמים למשרדו במטרה לפתור את הבעיות הכספיות, אולם ללא הועיל.

בנוסף הוגש מטעם התובעים תצהיר עדות ראשית של אשתו של התובע, הגב' אורנה נאוי, לגבי הפגישה שהתקיימה עם הנתבעים 3 ו- 4 "בראשית חודש אפריל 2007 ו/או בסמוך לכך" (סעיף 1 לתצהיר). הגב' נאוי הצהירה כי הפגישה התנהלה באווירה נעימה, ובמהלכה ניהלה "שיחת נשים ארוכה" עם הנתבעת 4. עוד הצהירה הגב' נאוי כי בעלה סיפר לה לפני הפגישה שהנתבע 3 חייב לו כספים רבים וכי הוא מכבד אותו מאוד, ולכן הזמין אותו ואת אשתו לפגישה בביתם כדי לראות כיצד ניתן לעזור להם, מאחר שעסקיו של הנתבע 3 התמוטטו. עוד הצהירה הגב' נאוי כי בעלה הוא איש מכובד וישר, ומעולם לא שמעה כי הופנו כלפיו טענות מהסוג שהעלו הנתבעים.

הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה. הנתבע 3 התייחס בתצהירו להעתקי השיקים שצורפו בנספחים ג'2 לתצהירו של התובע, והצהיר כי אין בידיו מסמכים כדי לאמת או לשלול את האמור בנספחים אלה לגבי חתימתו כערב על אותם שיקים, אולם אף אם אכן היה ערב לכל השיקים, הרי שפרע את מלוא חובו כלפי התובעים ואף ביתר שאת. כמו כן הצהיר הנתבע 3 כי לא נתן הסכמה כלשהי לביצוע ניכיון משני של שיקים אצל חברות אחרות בשוק האפור, וכל עסקת ניכיון שיקים אצל גופים אחרים שנעשתה לגבי שיקים שעליהם חתם כערב מהווה הפרה יסודית של ההסכם בינו לבין התובעים.

כן הצהיר הנתבע 3 כי הפגישה שהתקיימה במשרדי התובעת בתחילת חודש ספטמבר 2006 בעניין הסדרת החוב התנהלה באווירה של פחד וטרור, וכי אביו ז"ל שנלחץ מאוד שמא יפגעו בו ובמשפחתו הסכים לשלם כספים מתוך החברה שלו, הנתבעת 1, בתנאי שבכך יסולק החוב של הנתבע 3 כלפי התובעת. על פי תצהירו של הנתבע 3, בפגישה זו הוסכם בין היתר כי לאחר שהשיקים של הנתבעת 1 ייפרעו, תחזיר התובעת את כל השיקים שעליהם חתום הנתבע 3 באופן אישי כערב, ולא תהיה מניעה כי התובעת תמשיך לפעול לגביית יתרת החוב מאותן חברות שביצעו אצלה ניכיון שיקים. הנתבע 3 הודה בתצהירו כי חתם יחד עם אביו, הנתבע 5, על ערבות אישית לשיקים של הנתבעת 1. עוד הצהיר הנתבע 3 כי בניגוד לאמור בקבלות שצורפו לתצהירו של התובע, חברות רום השרון, ק.נ. ביטוחים ורוטל קונספט לא נתנו לתובעת שיקים כלשהם. כמו כן הוצהר כי נספח ג'6 לתצהירו של התובע המתייחס לכאורה לתוכן ההסכמות בין הצדדים לגבי השיקים בסך של 900,000 ש"ח הוא מזויף, ובמקביל צירף הנתבע 3 בנספח ב' לתצהירו מסמך אחר, שלדבריו הינו מסמך הכוונות המקורי שערך התובע ושנמסר לנתבע 5.

הנתבע 3 חזר בתצהירו על הטענות בדבר מועד ונסיבות הפגישה שהתקיימה בבית בפרדסיה, והצהיר כי הטענה שלפיה הזמין לביתו את מר זיגדון ואת התובע היא שקר. כמו כן הצהיר הנתבע 3 כי לאחר שהתובע וחבריו עזבו את הבית, אשתו מיררה בבכי כל הלילה ושאלה אותו אם לגשת ולהגיש תלונה במשטרה, אך הוא ביקש ממנה שלא לעשות כן כיוון שהדבר עלול להתנקם בהם.

מתצהירו של הנתבע 3 עולה כי מסר לתובע את השיק על סך של 600,000 ש"ח במסעדה ברמת גן, ובמעמד זה אמר לתובע כי כספים נוספים שאמורה הנתבעת 2 לקבל מחברת פרידש מתעכבים לנוכח מחלוקת בנוגע לחבות במיסים. עוד עולה מהתצהיר כי התובע אמר לנתבע 3 לבוא אליו למשרד כדי לבחון איך מסכמים את יתרת התשלום ולבדוק את נושא החבות במס, וכן התנצל בפני הנתבע 3 על ההתפרצות לביתו ביום 26/3/07, אמר שזו לא התנהגות אופיינית לו וביקש שהנתבעת 4 תגיע אף היא לפגישה על מנת שיתנצל גם בפניה. בהמשך הוצהר כי הנתבעים 3 ו- 4 נסעו למשרדו של התובע, אך כשהגיעו לתל אביב הודיע להם התובע שאינו במשרד וביקש שיבואו לביתו, והנתבעים אכן עשו זאת ונפגשו עם התובע שחזר והתנצל על "אי הנעימות" שנגרמה להם בשל ההתפרצות לביתם.

כמו כן התייחס הנתבע 3 בתצהירו לפגישה שהתנהלה במשרד רואה החשבון של התובע, מר ג'קי בלנגה, שבה הוסכם על העברת השיק הנוסף של חברת פרידש בסך של 500,000 ש"ח לתובעת, ולפגישה עם התובע בבית קפה ברעננה שבה נמסר לו השיק בפועל.         

הנתבעת 4 הגיש תצהיר עדות ראשית שבו התייחסה לפגישה שהתקיימה בבית בפרדסיה ולנסיבות חתימתה על ההסכם לרכישת הבית. בין היתר הצהירה הנתבעת 4 כי חשבה שנקלעה לסרט מאפיה וכי עומדים לפגוע בה, בבעלה ובילדיה וכי הייתה משותקת מפחד וחששה למראה בעלה שהוא עומד לקבל התקף לב. עוד הצהירה הנתבעת 4 כי כל התנאים בהסכם נעשו על דעתו של התובע ללא הסכמתה ומבלי שנשאלה דבר בעניין. כמו כן תמכה הנתבעת 4 בגרסתו של בעלה, הנתבע 3, לגבי  הפגישה המשותפת שלהם עם התובע ואשתו בביתם. בהקשר זה הצהירה הנתבעת 4 כי הפגישה לא הייתה נעימה ולא הייתה ברוח טובה. על פי תצהירה של הנתבעת 4, במשך כל הפגישה שארכה כעשר עד חמש עשרה דקות, לא שוחחה עם הגב' נאוי על נושא החובות של הנתבע 3 ולא סיפרה לה על ההתפרצות של התובע לביתה. לבסוף הצהירה הנתבעת 4 כי לאחר הפגישה אמר לה בעלה שהדברים מסתדרים ושנושא החתימה על המסמך למכירת הבית מבוטל, ובחודש מאי סיפר לה בעלה ששילם ופרע את כל החוב ושהדברים הסתיימו.